כיכר הבימה התמלאה בתקווה בערב יום חמישי ה-4.8 – תקווה שאפשר לחיות, אפשר להשתקם, ולמרות שרבות הלכו לעולמן, יש על מה להילחם ולהיאבק. כי מגיע לכל אישה לחיות בשלום ובביטחון. תודה לקואליציה למאבק בזנות ולכל מי שלקחו חלק בעצרת הזיכרון, ובמיוחד לשורדות המדהימות שמוכיחות כל יום שאפשר לחיות אחרי הזנות. כמו שאמרה ילנה דיוואין, אמנית יוצרת, אקטיביסטית ושורדת זנות: "עמדתי הערב בפנים גלויות, וזעקתי את הזעקה של חברות רבות שעדיין מפחדות להיחשף ועובדות יום יום כדי להשתקם ממה שהזנות עשתה להן. החלום שלי זה שיום יבוא וכמו עם אונס, גם כאן הבושה תעבור צד". לאירוע הגיעו מעל 100 א.נשים, ובנוסף הייתה התעניינות מצד עוברים ושבים בכיכר. אנחנו מקוות שביום מן הימים תגיע שנה שבה לא נאבד נשים נוספות למעגל הזנות האכזרי.
עצרת הזיכרון קיבלה תשומת לב תקשורתית בכתבתה של הדר גיל-עד ב-Ynet, ובכתבה של ורד לי מעיתון הארץ. שתי הכתבות עזרו להעלות מודעות לא רק לאירוע, אלא לתופעה בכללותה ולחשיבות שלה במאבק בתעשיית המין.
״הציבור צריך להבין שחשפנות כן כוללת מגע, וסוגים שונים של השפלה. חשפנות זה לא רק ריקוד על במה, כמו שמועדוני החשפנות רוצים שנחשוב". אור אבו מנהלת המטה אמרה בתגובה על פרשיית מועדון החשפנות בעפולה. הכתבה, שחשפה פרשיית שחיתות ואלימות כלכלית אל מול נשים במועדון החשפנות, שודרה במהדורה המרכזית של חדשות N12.
יהב ארז דוברת המטה התראיינה לצד חוקרת הקרימנולוגיה הדר להב בערוץ ILTV בנושא אונליפאנס. בראיון, סיפרה איך המושג המכובס ״עבודת מין״ הוא לא עבודה, וגם לא מין מכיוון שמדובר באלימות מינית ולכן היא לא יכולה להיחשב לא זה ולא זה.
