לאחרונה נחשפנו לפוסט בפייסבוק ובו תמונה של מכתב תלונה אנונימי שנתלה בבניין מגורים. במכתב, קבוצת זנאים מזהירים את דרי הבניין מפני אחת הדיירות – אישה טרנסית אליה הגיעו דרך אתרי זנות. להפתעתם, האישה לא נראתה כמו שהובטח להם בתמונות. ויותר מזה, במקום אישה בה הם יכולים לעשות כרצונם, פגשו אישה שהפכה את היוצרות ו״השיבה מלחמה״ על האכזבה שלהם ש״לא קיבלו מה שהובטח להם״.
המכתב הזה הוא לא בדיחה. הוא עשוי להראות כמו פארודיה אכזרית, אך זוהי המציאות המעוותת של תעשיית המין. למעשה, זהו רק קצה הקרחון, פרט קטן שמייצג תרבות שלמה של אלימות. השפה האגבית והכביכול נורמלית של המכתב מעוררת אי נוחות עמוקה משום שאין בה טיפת בושה או מודעות עצמית. המכתב הזה חושף את הניתוק של הכותבים מהמציאות הנצלנית שהם לוקחים חלק פעיל בה. באופן אירוני הם מדברים על אלימות, על אונס ועל נפגעים, בעיוורון מוחלט לעובדה שביחסי הכוחות בין הזנאים לאישה בזנות – הם האלימים, הם האונסים, הם הפוגעים. ממש ההגדרה של הגמל שלא רואה את הדבשת של עצמו. לדעתם, זכותם לצרוך מין, וכשזכות זו מתערערת, הם פונה לפרקטיקה אלימה מהסוג היחיד שנותר להם – שיימינג פומבי בבניין המגורים של האישה. כשגברים משתמשים בבושה ככלי לדכא ולהשיג שליטה, מחובתנו כחברה לאמץ את תפיסת ה״הבושה עוברת צד״ ולכוון אצבע מאשימה כלפיהם ולעולם לא כלפי מי שנמצאות ונמצאים במעגל הזנות.
בעולם שאותם גברים מ״מכתב הזנאים״ מדמיינים עבורנו, בו זנות היא ״עסקה״ לגיטימית – תלונת הזנאים שבמכתב מוצדקת. לפי ההגיון של הזנאי, הוא בחר חפץ מקטלוג ועל החפץ לשרת אותו. לחפץ אין רגשות. אין רצונות. אין יכולת להגן על עצמו. בחפץ משתמשים. כמו ביקורת באמאזון שמזהירה משתמשים מלרכוש טוסטר מקולקל, הם כותבים מכתב תלונה. למי? לא ברור. אולי בעולם האידיאלי שלהם יהיה מנהל שאליו אפשר לפנות במקרים כאלו, שידאג להוריד את החפץ המקולקל מהמדף ואף לפצות את הזנאי בחפץ נוח יותר לשימוש. בעבר, עמוד הפייסבוק When He Pays הדגים זאת על ידי ציטוטים מילה במילה של ״ביקורות״ על נשים באתרי אינטרנט של זנות.
כאשר מבקשים לראות את הזנות כעסקה לגיטימי, הופכים גם מכתבים כאלו ללגיטימים, כי בסופו של דבר ככה נראה השיח של זנאים על א.נשים בזנות; מחפיץ, אלים ונטול אנושיות. גישת ה״מין כזכות יסוד״ או ה״מגיע לי״ היא אותה גישת ה- Entitlement שמלווה גברים אלימים באופן כללי. אותה תחושת הזכאות שלהם, היא היא גרעין האלימות המינית והמגדרית.
ולגבי הטרנספוביה שבמכתב הזה: לאורך ההיסטוריה ועד היום, א.נשים על הקשת הטרנסית נרדפים ומודרים לשולי החברה, שם לעיתים קרובות יפגשו אנשים שינצלו את המצוקה שלהם.ן. כמו שטרנסיות נרדפות בחברה הכללית, כך גם על ידי הזנאים. לאורך ההיסטוריה, החברה האנושית נופלת שוב ושוב לרדיפה אחרי ״המפלצת״ עם הקלשונות והלפידים – אבל מפספסת מי המפלצת באמת. המכתב הזה הוא בדיוק זה – רדיפה טרנספובית ומיזוגנית שהיא עצמה התגלמות המפלצתיות.
התפיסה שזנות היא ״הכרחית״ עבור גברים – או גרוע מכך, שהיא ״משחחרת מינית״ את הנשים – מתעלמת ממצב האיש.ה בזנות, גילה או נסיבות חייה. יחסי מין הם יחסי מין רק כשהם ברצון הדדי. כל מצב אחר הוא אלימות וניצול. וכסף, הוא לא רצון וגם לא הסכמה.
