יצא שהשבוע הזה הוא חגיגי במיוחד; גם עיד אל פיטר וגם חגיגות יום העצמאות שזולגות אל תוך סופש ארוך. אבל יש מי שעבורן חגים אלו הן לא זמן להיות עם המשפחה והחברים, אלא סבל והשפלה. התפיסה שאישה והמיניות שלה הן ״בידור״ ושחגים מסויימים הם הזדמנות ״לטעום מהן״ כאילו הן שעשוע – היא מה שעומד בבסיס הביקוש הגדול במיוחד בימים אלו לזנות וחשפנות. קיבלנו עדויות משורדות שמספרות מה הייתה חווית החגים כשהיו במעגל הזנות. וזה מה שהן סיפרו…
״בחגים הטלפון לא הפסיק לצלצל, והגברים באו בהמוניהם – רווקים יותר מהנשואים. היו במועדים האלה שתי תופעות ששנאתי. האחת קבוצות שדורשות לחלוק בעלות ההזמנה. תמיד פחדתי מהם בגלל הסיכוי לאלימות. השנייה היא אלה שניסו לשלם בתלושים שקיבלו בעבודה. לא בגלל הקמצנות; לא יכולתי לסבול שהם זורקים עליי ממרומי המשרדים הממוזגים והמעוצבים שלהם פירורים של חיים נורמטיביים, שלא האמנתי שאגיע אליהם אי פעם״.
***
״לצערי אין לי זיכרון לגבי משהו שונה או יוצא דופן בחגים…
כשהייתי בזנות כל יום היה חג החורבן והייתי על מלא סמים ואלכוהול״.
***
״בדרך כלל היה בלתי אפשרי לקבל חופש בחגים. נגיד סילבסטר ויום העצמאות לא היה לי מצב לקבל חופש. אם אני רוצה לא להגיע מאיזשהי סיבה מדובר בכנס כספי גבוה או בפיטורים. אלו תמיד היו ימים של לחץ מטורף שמתכוננים לקראתו. ברוב המועדונים היינו חייבות להכין מופע לטובת אותו ערב. רובנו לא ידענו לרקוד על עמוד ועודדו אותנו להתאמן ולנסות בלי שיש ביטוח ובלי תיחזוק נורמלי של העמודים, מה שהיה מאוד מסוכן. כשהייתי נשחקת באמצע הערב ולא יכולתי להמשיך, לא היתה אופציה לנוח או ללכת הביתה כי יש מלא לקוחות וחייבים לתקתק. אחד הקטעים הכי מגעילים שהיו קורים כשהמועדון מלא זה שהיו חבורות שישבו צפוף אחד ליד השני וברגע שאני עושה לאפ-דאנס על מישהו אחד, אני כבר לא יודעת מי נוגע בי.״
***
תשתפו עם חברים ומשפחה. תפקחו עיניים. אל תתנו יד ל״מנהג״ החשוך הזה ולכל הסבל שהוא מייצר. לא משנה מה אתם חוגגים השבוע, אפשר לחגוג בכיף גם בלי ניצול מצוקה של אף אחד.
