טיפולי המרה הם לא ״בחירה חופשית״ בדיוק כמו שזנות היא לא בחירה חופשית

ההחלטה המבורכת סוף סוף לאסור טיפולי המרה בחוק, מעלה מחשבות על טענת ה״בחירה החופשית״. הרי יש בין מי ששרדו את אותם ״טיפולים״ גם כאלו שביקשו, אפילו התחננו לעבור אותם כשהיו מתבגרים. זאת עדיין לא אינדיקציה למוסריות של התופעה.
טיפולי המרה

בצעד היסטורי הכריז לפני מספר ימים מנכ״ל משרד הבריאות פרופ׳ נחמן אש כי ״היום אנחנו יוצאים בהנחיה ברורה שאוסרת את הטיפולים הללו. מעתה, מטפל שיפעל בניגוד לנאמר בחוזר הזה יהיה חשוף לסנקציות״. מדובר בצעד מבורך מנקודת מבט של זכויות אדם, ועצוב שלקח כל כך הרבה זמן להגיע אליו. אחת הסיבות לכך, היא טענות על ״בחירה חופשית״.

לא מעט מהתומכים בטיפולי המרה, טוענים שהם רק עוזרים למי שבאים "מרצונם החופשי" לקבל טיפולים כאלו, ושלאסור אותם זו פגיעה בזכויות הפרט. אנחנו מכירות א.נשים שבגיל 17 התחננו לקבל "טיפול" כזה ועדיין משתקמים מהנזקים שלו גם עשור אחרי. ביום ההולדת ה-18, סדרת הטיפולים שהתחילו לעבור המשיכה, והנזקים המשיכו. וזה שהם כבר לא היו קטינים בשלב הזה לא הפך את זה לאפילו טיפה יותר מוסרי. 

למי שרואה את הנזקים האלו, ברור כשמש שזאת לא באמת יכולה להיות "בחירה חופשית". מה שמוביל א.נשים "לבחור" בגיל צעיר בדברים שעושים להם נזק, היא בעצם אלימות מערכתית ושיטתית שגורמת להם לחשוב שזה מה שהם רוצים – זו לא באמת בחירה אלא החלטה בין טקטיקה הישרדותית אחת לאחרת, כשלכולן יש השלכות קשות על הבריאות הפיזית והנפשית. נער או נערה להטב״ק.ית צריך.ה לבחור בין נידוי מהקהילה (במקרה הטוב), לבין כניסה למסכת התעללויות שבמציאות המעוותת שלנו קיבלה את הטייטל ״טיפול״. איך בחירה בין שתי האופציות הללו יכולה להיתפס כבחירה חופשית?

מתבגרים וצעירים להטב״קים יכולים גם לבחור באופציה של לא לעבור את טיפולי ההמרה ולהיות מי שהם עם כל המחירים שהחלטה כזו תגבה מהם. חלקם, כאמור, יסבלו מנידוי שיוביל אותם לנסות להתחיל חיים חדשים בעיר הגדולה, איפה שלא מנסים ״לתקן״ אותם. שם, הם ייתקלו במי שינסו לנצל את המצוקה ואת הצרכים ההישרדותיים שלהם; הן הצרכים הגשמיים, והן הצרכים העזים להתקבל ולהיות שייכים. האנשים האלו יספקו לאותם נערים את כל אותם צרכים – עבור ״מחיר״ קטן. לפעמים הנערים אפילו יחפשו באופן אקטיבי את אותם אנשים, שמכונים במילה המכובסת ״ספונסרים״. זה עדיין לא אומר שזה מוסרי. גם אם יום אחרי יום הולדת 18 זה הופך לחוקי. 

כמו בטיפולי המרה, כך גם בתעשיית המין: ההגנה העיקרית מתחילה בטענות על בחירה חופשית. זה שמישהו בא וביקש את אותם ״טיפולים״ לא אומר שזה מוסרי לתת אותם. וזה שמישהי מספרת לך שהיא בחרה בזנות, לא אומר שזה מוסרי לשלם לה עבור מין. בחירה הוא מושג חמקמק ופועלים מאחוריו כוחות חזקים מאוד של החברה על הפרט. זה קשור ליחסי כוחות מגדריים ומעמדיים, לדיכוי, ובעיקר ליכולת של מי שרואה את כל הדברים השקופים האלו להצביע עליהם ולא לפטור את המצפון שלו באמירות פשטניות על בחירה חופשית.  

הגיע הזמן שנבין שיש דברים שהם פשוט אלימים ופוגעניים ושום דבר לא מצדיק אותם. המדינה עשתה צעד נכון באיסור טיפולי ההמרה, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות. הדרך הזו מתחילה ביכולת שלנו כחברה להיות ביקורתיים ולערער על אי צדק שמונצח על ידי עצימת עיניים. מנגנונים חזקים פועלים על א.נשים צעירים שנמצאים בשוליים וזה התפקיד של כולנו להיות ערניים ולא לקבל את הדברים כמו שהם. העירנות הזאת היא הכלי שלנו לדאוג שהעולם יהיה בטוח עבור כולם וכולן. כדי שאף נער או נערה לא ילכו לטיפולי המרה, ובשביל שאף צעיר או צעירה לא ייאלצו לפנות לזנות.

כתיבת תגובה

"עבור מי אתם מפיצים תעמולה? עבור תעשיית המין או האנשים שהתעשייה מנצלת?"

"חיבור נשים טרנסיות עם זנות זה טרנספוביה. אנחנו לא חפצים שתוכלו להשתמש בהם כדי להגן על תעשיית המין- למטרות- רווח שלכם מפני ביקורת. זנות אינה חיונית לזהות טרנסית, והתנהגות כאילו היא כן מבלבלת בין תנאי הדיכוי שלנו למה ש'טבעי'."

קרא/י עוד »

אז מה עשינו השבוע? #126 | 27.7.23 – 23.7.23

היום הארצי למודעות לנזקי הזנות התקיים לראשונה ב-24/7 וצוין במספר אירועים ייעודיים: סיור אודיו במרחב החברתי (מועדון הפוסיקט לשעבר), הקרנה הסרט "זונה כמוני" בסינמטק ת"א, אירוע הנצחה לקורבנות הזנות ב"בית מרים- הבית לשיוויון מגדרי"

קרא/י עוד »
המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות הוא ארגון חברה אזרחית שאינו ממומן על ידי המדינה. כל פעילותנו מבוססת לחלוטין על תרומות מגופים פרטיים. אנחנו מזמינות אתכם ואתכן לתרום כל סכום שמתאים לכם.ן על מנת לסייע לנו להמשיך בעבודתו. 
רוצים ורוצות להיות מעודכנים.ות בעשייה של המטה ובמצב החוק לאיסור צריכת זנות בישראל? 
הירשמו לניוזלטר ותהיו חלק מהמאבק!