מידע כללי על סחר בנשים

סחר בבני אדם

סחר בבני אדם היא עבדות מודרנית. בבסיסה התייחסות לאדם כאל חפץ והפעלת פרקטיקות שונות של שליטה, שלילת חירות וניצול. מדובר בבעיה גלובלית כאשר ההערכה היא שכחמישים מיליון בני אדם נסחרים וחיים תחת עבדות מודרנית, מתוכם מעל שישה מיליון מנוצלות ומנוצלים בתעשיית המין.

קיים בישראל סחר בבני אדם בענפים שונים במשק (סיעוד, חקלאות, בניין, ניקיון וכדו׳), בתעשיית המין ובהקשרים נוספים כגון: החזקה בתנאי עבדות בקשרי נישואין. סחר בבני אדם יכול לכלול חציית גבולות (הכנסת אדם למדינה בצורה בלתי חוקית) אבל יכול להתרחש גם בתוך גבולות המדינה. אנשים ללא אזרחות או מעמד קבע בישראל פגיעים במיוחד ליפול קרבן לכך משום שסובלים מנגישות מצומצמת לשירותים חיוניים (כגון ביטוח בריאות ושירותים סוציאליים), היעדר גורמי תמיכה והגבלות על היכולת לעבוד בצורה חוקית. מה שמייחד סחר בבני אדם מסוגי ניצול אחרים הוא הפעלת מנגנוני שליטה קיצוניים והיעדר התייחסות לצרכים אנושיים בסיסיים כך שהקורבן למעשה אינה חופשייה להכריע בנוגע לגופה ולחייה.

מידי שנה מתפרסם דוח של מחלקת המדינה האמריקאית בנוגע למצב הסחר בבני אדם במדינות העולם. לאחר כעשור בו ישראל דורגה בדירוג הגבוה ביותר (כלומר – עומדת בסטנדרט בסיסי למאבק בתופעה), החל משנת 2020 ישראל הורדה בדירוג משום שאינה עושה מאמצים מספקים להיאבק בתופעה. עשרות קרבנות סחר מזוהים בישראל מידי שנה אולם היות וזו תופעה שסובלת מתת דיווח ולא נעשות פעולות אקטיביות ע״י המדינה לאיתור קורבנות, מדובר בקצה הקרחון בלבד וקשה לעמוד על היקפה האמיתי.

סחר בנשים – היסטוריה

המושג סחר בנשים מתייחס לרוב לסחר בנשים למטרת ניצול בזנות ומבטא כיצד תופעה זו קשורה קשר הדוק לאלימות מגדרית כלפי נשים. עם זאת, גם צורות נוספות של סחר בבני אדם כוללות פעמים רבות ניצול מיני וכן גם גברים וא.נשים על הקשת הטרנסית נופלים קורבן לסחר למטרת ניצול בזנות. תופעת הסחר בבני אדם החלה לקבל המשגה והתייחסות משמעותית בזירה הבינלאומית בסוף שנות התשעים וראשית שנות האלפיים. היחס לתופעה הושפע מהתפתחות תפיסות ופרקטיקות לקידום זכויות אדם ככלל וזכויות נשים בפרט.

במהלך שנות התשעים התרחבה במידה ניכרת תופעת הסחר בנשים לישראל למטרת ניצול בתעשיית המין. באותה תקופה לא היה חוק בישראל המגדיר סחר בבני ובנות אדם כעבירה פלילית ואף התייחסו לנשים שנסחרו כעוברות חוק. הביקוש הרב לזנות בישראל ואדישות הרשויות לתופעה הפכו את ישראל למדינת יעד ברורה לסחר. בתקופה זו מרבית הנשים הובאו לישראל ממדינות ברית המועצות לשעבר, ברשת הברחה לא-חוקית, דרך גבול מצרים. במהלך מסע זה הן חוו אלימות פיזית ומינית, וכשהגיעו לישראל נמכרו, תוך בדיקות גופניות משפילות, כסחורה לידי הסרסורים. בבתי הבושת נלקחו מהן המסמכים המזהים, הן נכלאו בתנאי בידוד וניתוק, איבדו את חירותן ונפלו יום יום קורבן למעשי אינוס ואלימות קשים. בתקופה זו פעלו ארגונים פמיניסטיים וארגוני זכויות אדם לסייע לקורבנות ולהציף את התופעה בפני קובעי וקובעות מדיניות.

בעקבות פרסום דו"ח חמור של ארגון אמנסטי הבינלאומי (Amnesty International) בשנת 2000 וכן בעקבות פרסום דו"ח מחלקת המדינה האמריאית בדבר המאבק בסחר בבני אדם בפעם הראשונה בשנת 2001, הופעלו לחצים על ישראל לפעול בעניין. הדוחות פירטו את חומרת המצב וישראל סווגה כמדינה שאינה עומדת בסטנדרטים המינימליים למאבק בסחר בבני אדם ואף אינה עושה מאמצים מספקים על מנת לעמוד בהם. במקביל בשנת 2000 הוקמה בכנסת ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין הסחר בנשים אשר פעלה עד לסוף שנת 2004. מן הדו״ח המסכם של הוועדה עלה כי בשיא תופעה זו, הוברחו לישראל לפחות כ-3,000 נשים בשנה ופעלו בה 300-400 מכוני ליווי ובתי-בושת (צויין כי הערכות ארגוני הסיוע הינן גבוהות בהרבה).

בשנת 2002 הועבר לראשונה תיקון לחוק העונשין האוסר על סחר למטרת ניצול בזנות וב-2006 נכנסה לספר החוקים עבירה האוסרת על סחר בבני אדם על כל צורותיה. בעקבות זאת, החלו למקד פעולות אכיפה של גופים ממשלתיים, לרבות רשות האוכלוסין וההגירה, המשטרה, הפרקליטות ומערכת בתי המשפט על מנת להתמודד עם התופעה. כמו כן, משרד העבודה והרווחה וארגוני החברה האזרחית החלו לפתח מענים לצורך הגנה וסיוע לקורבנות סחר. לצד זאת, לסגירת הגבול עם מצרים, מהלך אשר הושלם ב-2013 מסיבות שאינן קשורות למאבק בסחר בבני אדם, היתה השפעה עקיפה על צמצום תנועת הסחר לתוך ישראל באפיק זה. כך, החל משנת 2010 ממדי תופעת הסחר למטרות זנות בנתיב זה צומצמו במידה ניכרת.

עם זאת, הצריכה והביקוש לזנות בישראל נותרו גבוהים ועל רקע זה תופעת הסחר בנשים לזנות הוסיפה להתקיים. החל משנת 2011, על רקע חתימת הסכמים דיפלומטיים עם מדינות שונות המעניקים פטור מאשרת ביקור בישראל, החלו לעלות מן השטח דפוסי סחר חדשים. נעשה פשוט יותר להכניס נשים לישראל ממדינות רבות דרך נמלי התעופה באשרות תייר, מבלי שעוברות סינון מראש על ידי הרשויות לקבלת ויזה. חלקן נוצלו בזנות בישראל לתקופות קצרות של שלושה חודשים עד חצי שנה ואז הוחזרו על ידי הסוחרים למדינות המוצא, או נשלחו למדינת היעד הבאה. חלקן נותרו בישראל באשרות תייר פגות תוקף וכעת שוהות כאן באופן בלתי חוקי מה שמגביר את הפגיעות שלהן ותלותן בסוחרים. כמו כן, נצפו תופעות של ניצול מערכת בקשת המקלט על ידי סרסורים וסוחרים על מנת להאריך את שהותן של נשים שנסחרו לזנות בישראל, כאשר בפועל הן נמצאות תחת שליטתם המלאה. מגמות אלו נמשכות גם היום.

המצב כיום

את הביקוש לזנות מספקים כיום סוחרי נשים בקלות יחסית, בעיקר תוך ניצול פלטפורמות אינטרנטיות והכנסת נשים לישראל דרך נמלי התעופה וכן באמצעות ניצול אוכלוסיות פגיעות בתוך גבולות המדינה. ישנה עדיין תנועה של הברחת נשים לתוך המדינה בדרכים נוספות אך היא מצומצמת יותר.

נשים רבות מגויסות באמצעות תקשורת ברשת כאשר הן נמצאות במדינות מוצא שונות ומגוונות, רובן המכריע מגיעות מרקע של מצוקה קשה. מידי שבוע מזוהות בנמל התעופה מספר נשים אשר עולה חשד שהובאו לישראל על ידי רשתות סחר לתעשיית המין הישראלית.

כמו כן, אוכלוסיות ללא מעמד קבע בישראל נמצאות בפגיעות מוגברת החושפת אותם לסחר וניצול בתעשיית המין בישראל. זאת על רקע העובדה שנאסר עליהם להשתלב בצורה חופשית בשוק העבודה וכן זכאותם לשירותים חיוניים כגון רווחה ובריאות מוגבלת מאד. במציאות חיים זו א.נשים נאלצים למצוא דרכים לשרוד ועל כן הינן פגיעות ופגיעים במיוחד ליפול קורבן לסחר. כמו כן, לעיתים אוכלוסיות אלה נתונות לאיומים על רקע תרבותי המגבירות מאד את הסיכון במצבן.

מתוך הבנה שרוב המנגנונים שנבנו בראשית שנות האלפיים לצורך מניעת סחר, אכיפת עבירות סחר בבני אדם והגנה על קורבנות סחר, אינם מותאמים לדפוסי הסחר כיום, נבנתה תכנית לאומית חדשה למאבק בסחר בבני אדם. בספטמבר 2022 אושרה בהחלטת ממשלה התכנית לאומית חדשה למאבק בסחר אך התכנית טרם תוקצבה ועל כן מיושמת באופן חלקי בלבד.

הכרה וזכויות קורבנות סחר בבני אדם

ליחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם הסמכות להכיר באופן רשמי בקורבנות סחר בישראל. לצורך כך, קיימת ועדה מייעצת המורכבת מנציגי ממשלה, נציגי ציבור מארגוני חברה אזרחית, שורדי סחר ובראשה עומדת המתאמת הבין-משרדית לסחר בבני אדם. על מנת לקבל זכאות לזכויות ומענים המיועדים לקורבנות סחר יש להגיש בקשה להכרה ולקבל אישור רשמי.

מי שמוכר על ידי המדינה כקורבן סחר זכאי לאשרת שהייה זמנית בישראל (הכוללת אישור עבודה) למשך תקופת ההליך המשפטי (אם מתנהל הליך) ולאחר מכן ניתן להגיש בקשה לשנת שיקום נוספות. כמו כן, ישנם מקלטים ייעודיים לקורבנות סחר בבני אדם בו יכולות ויכולים לשהות ולקבל טיפול פסיכו-סוציאלי, סיוע משפטי בנושאים מסוימים, טיפול רפואי ושיקום תעסוקתי. ישנו גם מרכז לטיפול בשורדי סחר המופעל על ידי מסיל״ה (מרכז סיוע לקהילה הזרה) בתל אביב.

מה אני יכול/ה לעשות?

לפקוח עיניים בסביבתך הקרובה, יתכן שחיים לידך א.נשים שנסחרים או מוחזקים בתנאי עבדות.

שימ/י לב לסימנים להפעלת שליטה כגון:

מניעת גישה לאמצעי זיהוי (דרכון וכדו׳)

מניעת נגישות לטיפול רפואי

יצירת ״חובות״ למעסיק ועונשים כלכליים

דרישה לביצוע מעשים מיניים בסביבת העבודה

פיקוח מסביב לשעון וצמצום אפיקי תקשורת

תנאי מגורים לא אנושיים

מניעת אמצעי הגנה בעבודה

חידוש האשרה לשהייה בישראל תלוי בגורם המפעיל שליטה (מעסיק ספציפי, בן זוג)

עבודה ללא שעות מנוחה