מה הבעיה ב״חשיפה המרעישה״ של ערן סויסה על האחיות טרננקו?

לפני כשבוע ״נחשפה״ העובדה ששתי דיירות האח הגדול דיאנה ואילנה טרננקו עבדו בעבר כחשפניות. כתב הרכילות ערן סויסה כתב ״בתעודת הזהות סיפרו השתיים שהן עוסקות בתחום תוספות השיער, אולם לאחר כניסתן אל בית האח התברר, כך על פי עדויות ותיעוד שלהן מהשנים האחרונות, שהן עבדו כחשפניות באיזור הצפון״.

נתחיל מזה שברור שיש פה תסריט ידוע מראש. הרי ההפקה ידעה את כל הפרטים וליהקה אותן לעונה החדשה בדיוק בגלל אותו עבר שלהן בחשפנות. ההתעקשות של ההפקה להפוך את הפרט הביוגרפי הזה לסיפור על ״סוד״ כביכול שנחשף בעקבות ״הדלפות של מידע״ הוא זילזול באינטיליגנציה של הקהל – לא שלרגע לקחו את קהל הצופים הישראלי ברצינות בתכנית הסדיסטית הזאת. אבל גם אם יש ספק מזערי שלא מדובר במהלך מבויים, וגם אם היו מציגים את עברן של האחיות בחשפנות כחלק מתעודת הזהות שלהן כדיירות הבית החדשות, נעשה כאן עוול. מעבר לעוול שנעשה לאחיות טרננקו שמן הסתם מרוצות מהפירסום שלו זוכות על אף התגובות השיפוטיות מצד הציבור, יש כאן עוול חברתי גדול שהמקרה המדובר משחק בו אמנם בורג קטן אבל מייצג באופן מושלם את הבעייתיות בשיח הישראלי סביב חשפנות.

חשפנות היא חלק מרצף הזנות, מכיוון שמדובר במגע מיני עבור תשלום. מי שמספר לכם שמדובר בריקוד על במה בלבד, או שמשקר או שלא מיודע. במועדוני חשפנות – ברחבי כל העולם – הרווח הוא בלאפ דאנס (בו מתקיים מגע מיני) וב״חדרים האחוריים״. מה שקורה על הבמה הוא כרטיס הביקור למה עוד לקוח יכול לקבל אם ישלם סכום גבוה יותר. בתרבות הפופולארית, עולם החשפנות הצליח לצייר את עצמו כבילוי נורמיטי ולא פוגעני. אבל בניגוד למיתוסים הרווחים, לפיהם מדובר בבחירה מתוך העצמה נשית ושחרור מיני – בפועל אל מועדוני החשפנות מגיעות ברוב המכריע של המקרים צעירות בעלות עבר קשה, ללא כל רשת של תמיכה.

אז למה בעצם נעשה כאן עוול לציבור? כי הצגת עולם החשפנות לציבור כסנסציה רק מתחזק ומנציח תבניות מחשבה שמרניות המבוססות על חוסר יכולת להבחין בין התנהגות מינית בריאה לבין אלימות מינית. השיח הציבורי סביב חשפנות מרודד לשתי אפשרויות בלבד; האחת היא סלאט שיימינג וענישה של נשים על כך שלא נכנסות לתבנית המקובלת של מידת המיניות המדוייקת בטווח המצומצם שעומד לרשותינו. האפשרות השנייה היא האדרה שלהן כמי שהחליטו לקרוא תיגר על הגישה הראשונה ולקחת את המושכות לידיים על ידי תפיסת מסחור המיניות ככוח כלכלי על גברים. הגישה השנייה נוטה למתג את אותו כוח כ״העצמה נשית״ ו״שחרור מיני״, ולשכוח את המהות האלימה שיש בשימת תג מחיר על מיניות של אישה או של אדם באשר הוא. הפיכה אוטומטית של כל מקרה שנכנס לקטגוריה של תעשיית המין לסנסציה – כמשהו שהוא או מזעזע או מואדר – פוגמת עוד יותר ביכולת הבחנה של הציבור, שגם ככה פגומה מראש. וזה כמובן לא פוגע רק בסובייקט העומד במרכז הפרשה. זה פוגע בכל הנשים באשר הן. כי כל עוד גברים (וגם נשים) מסוגלים לראות בנשים בתעשיית המין רק שתי אופציות בלבד – כמי שראויה להערצה או מי שראויה לגנאי – לא נוכל להתחיל לראות אותן כאדם שלם.

וכל עוד יש קבוצה שלמה של נשים שלא נתפסות כבנות אדם שלמות, העולם מתחלת ל״נשים הטובות״ ו״הנשים הרעות״, אלו שמותר לפגוע בהן. ואז, הכל עניין של איך תופסים אותך; אם לרגע את נכנסת בראשו של מישהו לקטגוריה של ״הנשים האחרות״, גם בך מותר לפגוע. ואז, כל חייך את צריכה להיזהר חלילה לא להיכנס בראשו של מישהו לקטגוריה ההיא, זו שהפטריארכיה המציאה מתכתחילה כדי לסמן ולפסול ולתחום מה מותר לך להיות. את דמות ה״לילית ההרסנית״ והמדרון החלקלק להפוך אליה, מטפטפים לנו לראש מגיל ינקות, במגוון דרכים. מדמויות בסרטים מצויירים כמו בת הים התמימה שמסכימה לעסקה שבגללה מאבדת את הקול אל מול אורסולה המפלצת הפתיינית, דרך ה׳מהפך׳ היחצ״ני שעוברת כמעט כל זמרת פופ מפתיחת הקריירה כהאנה מונטנה החסודה והמתוקה אל מיילי סיירוס הפרועה ומשלוחת הרסן. כל אישה צעירה היום ראתה לאורך גיל ההתבגרות שלה את שתי הדמויות האלו, ומערכת היחיסים ביניהן נושאת משמעות חזקה.

ואיכשהו, למרות שבמאה ה-21 יש מספיק מודלים של נשים שהן מיניות מבלי שזאת הדרך שלהן להרוויח כסף, המדיה תמיד דואגת להחזיר אותנו בחזרה לסתביך הישן והטוב כדי שלא חלילה נשכח שנשים יכולות להיות משהו מעבר לתמונה המעוותת הזו שקובעה לנו בתודעה הקולקטיבית.     התגובות לפוסט ״חשיפה״ של ערן סויסה מוכיחות בדיוק כמה לא התקדמנו, וכמה אותה תבנית של ״הזונה״ ממשיך לשחזר אצלינו בראש עד היום את אותם דימויים שוב ושוב; הן נעות בין אמירות המרמזות שהן טיפשות, חסרות אחריות, שקרניות, ועוד שלל ״מחמאות״ הקוברות אותן בתוך תבנית המופקרות שלא מגיע לה כבוד, לבין עידוד המיתוס שהן משוחררות מינית או יודעות ״לעשות כסף״ – כלומר פתייניות וצריך להיזהר מהן – ומרמזות שהדרך היחידה להיות אישה מינית היא אם את גם גובה על כך תשלום. כמובן שאין ראייה מורכבת של איך תעשיית המין מתפקדת כשומר הסף האוליטמטיבי של התפיסות האלו,  מכיוון שהיא תוחמת את המיניות הנשית בתוך תעשייה צינית ונצלנית.

ידיעות כמו זאת מרדדות את הנשיות לשני קצוות שכל אחד מהם משלם מחיר. התגובות מוכיחות כמה בעייתית ההנצחה של הסטראוטיפים וכמה מעט הבנה יש, ובדיוק את זה מנצלים כדי לגרוף רייטינג על חשבון כל הנשים באשר הן. כי אם את חשפנית, זה אומר על פי התפיסה החברתית המעוותת הזאת שיש לך מה להסתיר ובזה שאת חושפת את זה (תרתי משמע), את בעצם יוצאת מגבולות החברה הנורמטיבית והופכת להיות פחות בנאדם. כלומר, דה-הומניזציה. חשפנות היא חלק מרצף הזנות, וככזאת, הנשים בה (או שהיו בה) הן לא חיות בקרקס שצריך לאבד פרופורציות מגילוי פיסת המידע הזה עליהן. אלו נשים שהיו חלק מתופעה אלימה ונצלנית כלפי נשים. במקום להאשים אותן או להאדיר אותן, אפשר פשוט להבין שהן היו בנסיבות מסויימות וזה לא אומר עליהן כבנות אדם שום דבר מיוחד. בני אדם הם לא הנסיבות שלהם. התקשורת צריכה להבין כמה נזק היא עושה בשימור ההשטחה הזאת, ולהפסיק לתת יד לחגיגת הרידוד של נשים ל"נשים רעות ונשים טובות ".