מי מעורב בסחר בבני אדם בישראל?
2.    כמה קורבנות סחר יש בישראל?
3.    מהיכן מגיעים קורבנות הסחר?
4.    כיצד מגיעים קורבנות הסחר?
5.    מהו הפרופיל (תאור כללי) של הנשים בהן סוחרים?
6.    מדוע הקרובנות לא בורחות?
7.    מה קורה אם ישנה הסכמה מצד הקורבנות?
8.    מי הם הלקוחות?
9.    במה שונה סחר בנשים מזנות?

מי מעורב בסחר אנושי בישראל?
•    סוחרים – בדרך כלל אזרחי ברית המועצות לשעבר שיש להם קשר לפשע המאורגן. אלה הם נשים וגברים שאחראים למכירתן של נשים לבעלי בתי בושת ולסרסורים במדינת ישראל.
•    מבריחים – רוב קורבנות הסחר בנשים מוברחות דרך הגבול עם מצרים. מבריחים בדוויים מעבירים אותן דרך מדבר סיני אל מדינת ישראל.
•    סרסורים/בעלי בתי בושת – מנצלים את הקורבנות בכך שמכריחים אותן לקבל 10-15 לקוחות בממוצע ליום, לעיתים קרובות ללא תשלום כלל. לא לכל הסרסורים ובעלי בתי הבושת תיקים פליליים. חלקם רואים זאת כ”תעשיה” בעלת סיכון נמוך יחסית ורווח גבוה מאוד.
•    תעשיה פרטית – בתי מלון, עיתונים, נהגים ושירותי אינטרנט אשמים במתן שירותים לסרסורים ולבעלי בתי בושת ועל-כן מאפשרים ניצול של נשים אלו.
•    לקוחות – ללא לקוחות, אין שוק לניצול הקורבנות.
« חזרה למעלה

כמה קורבנות סחר יש בישראל?

בשל האופי המחתרתי/חשאי של הסחר בבני אדם, קשה לדעת בדיוק בכמה קורבנות מדובר. עם-זאת, מקורות ממשלתיים מדווחים על למעלה מ-3000 נשים שהוברחו לישראל בעוד שרוב הארגונים הוולונטריים מדווחים על הרבה יותר.

« חזרה למעלה

מהיכן מגיעים קורבנות הסחר?

רוב קורבנות הסחר בנשים הנמצאות בישראל מגיעות מהפלג המזרחי של ברית המועצות לשעבר– מולדובה, אוזבקיסטאן, רוסיה, אוקראינה ואזרביז’אן.

« חזרה למעלה

כיצד מגיעים הקורבנות לתוך גבולות המדינה?

רוב הקורבנות מגיעות לישראל דרך הגבול עם מצרים. הן מובלות דרך מדבר סיני לתוך מדינת ישראל באמצעות שרשרת של מבריחים בדוויים. ברגע שהגיעו למדינת ישראל, הן נמכרות, פעם אחר פעם לבעלי בתי בושת שדורשים מהן לעבוד 14-18 שעות ביום. הקורבנות נדרשות לקבל 10-15 לקוחות בממוצע ביום, לעיתים קרובות ללא תגמול. בכל שלב בתהליך זה, הקורבנות עוברות מסכת של ניצול והתעללות – אלימות פיזית, אונס ואפילו רעב.

« חזרה למעלה

מהו הפרופיל (תאור כללי) של הנשים בהן סוחרים?

באופן כללי, קורבנות הסחר בנשים מגיעות מאזורים עירוניים וכפריים עניים עד כדי ייאוש. לרובן השכלה מועטה או שאין להן השכלה כלל. אחוז גבוה מנשים אלו באות מרקע של התעללות פיזית ומינית. רובן רווקות או אמהות חד-הוריות. גילם הממוצע 23.

« חזרה למעלה

מדוע הקרובנות לא בורחות?

בדרך כלל כלואות הקורבנות בתוך בתי הבושת כש”שומרים” מונעים בריחה אפשרית. על הקורבנות חל איסור לעזוב. איסור שנקבע על-ידי הסרסורים / סוחרים – פושעים מסוכנים המאיימים על חייהן או חיי משפחתן. הקורבנות נותרות עם תחושה כי אין להן לאן לפנות. הן מאמינות כי יוגשו נגדיהן כתבי אישום ויכניסו אותן לכלא אם יפנו למשטרה.

« חזרה למעלה

מה קורה במידה ויש הסכמה מצד הקורבנות?

אף אחד לא יסכים במודע להיות עבד. בשלב הראשוני של הסחר מסכימות הקורבנות לתהליך מכיוון שרומו או הוטעו על-ידי הסוחרים. במקרים אחרים עוני מחפיר וכפייה פסיכולוגית גורמים להסכמה מצד הקורבנות. על כל פנים, כל “הסכמה” אינה ממש התנדבותית. זו הסיבה שמדינות רבות בעולם, ובהן ישראל הגיעו למסקנה כי “הסכמה” מצד הקורבנות אינה מצדיקה את פעולות הסוחרים.

« חזרה למעלה

מיהם הלקוחות?

כולם. הלקוחות של קורבנות הסחר בנשים מייצגים חתך של החברה הישראלית. גברים מכל סוגי הרקע, העדות והגילאים מנצלים את קורבנות הסחר מדי יום ביומו. רוב הלקוחות אינם מודעים לכך שנשים אלו הן קורבנות סחר והם מאמינים שהן עוסקות בזנות מתוך רצונן החופשי. במציאות, רוב הנשים העוסקות בזנות הן קורבנות של עבדות מינית.

למידע נוסף, קראו את הדו”ח על לקוחות בישראל בהוצאת ה”מוקד סיוע לעובדים זרים” והקליניקה לסחר בנשים באוניברסיטה העברית.

« חזרה למעלה

במה שונה סחר בנשים מזנות?

קורבנות הסחר בנשים משועבדות, לעיתים קרובות תחת איום יום-יומי על חייהן. ללא הסכמתן הן נדרשות לספק שירותי מין לגברים תמורת תשלום. התשלום הולך ישר ל”בעליהן” בעוד שהן מרוויחות כלום או קרוב לכלום. בניגוד לכך, בזנות, נשים מוכרות את גופן בתמורה לכסף.

העיסוק בזנות חוקי בישראל בעוד שהסחר בנשים הינו עבירה חמורה ביותר. מעריכים כי מעל 80% מהנשים העוסקות בתעשיית המין בישראל הן קורבנות של סחר בבני אדם.

« חזרה למעלה